החלטה בתיק ת"א 42227-09-11

1.         בהתאם להחלטתי מיום 31.10.12, הוריתי למשיבה - לשכת תביעות עכו, לאפשר לתובע לעיין ולצלם חומר מתיק חקירה נשוא כתב אישום ת"ד 953-08-11.

המשיבה הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטתי, אשר ניתנה ללא שנתבקשה קודם לכן, תגובתה.

2.         לאחר שעיינתי בעמדת המשיבה, על פיה עיון בחומר החקירה ע"י התובע, לרבות בדו"ח בוחן התנועה, עלול לשבש את הראיות בהליך הפלילי, וכי אין לאפשר לתובע שהינו עד בהליך הפלילי לעיין בעדויות, בטרם נשמעה עדותו, הגעתי למסקנה כי אכן מן הראוי לעיין שוב בהחלטתי, ולשנותה כפי שיפורט להלן:

3.         ראשית, אציין כי מחמת טעות של בית המשפט, לא הועברה הבקשה גם לתגובת המשיבה. לאור העובדה שהבקשה הוגשה במועד סמוך לשמיעת הראיות, ועל מנת לא לעכב את הדיון, הועברה הבקשה לתגובת הנתבעים בלבד ולא ניתנה למשיבה אפשרות להציג את עמדתה. לפיכך, כאמור, מצאתי הצדקה לעיין שוב בהחלטתי.

4.         עתה, משעומדת בפניי עמדתה החד משמעית של המשיבה על פיה, מאחר שהתובע צפוי להעיד בהליך הפלילי נשוא תיק החקירה, הרי שבטם העיד אינו זכאי לעיין בחומר שבתיק, שוכנעתי כי אכן בשלב זה, וכל עוד עמדת המשיבה הינה כי עיון התובע בתיק החקירה בטרם העיד, עלול לשבש את עדותו, אין לאפשר בשלב זה עיון בתיק.

בעניין זה אציין כי כבר בסעיף 7 סיפא להחלטתי מיום 31.10.12,  הפניתי לכך שזכות העיון של האזרח כפופה לכך שאין פגיעה באינטרס לגיטימי אחר. סברתי אז כי מאחר שכבר הוגש כתב אישום והחקירה הסתיימה, אין עוד חשש לפגיעה באינטרס אחר. יחד עם זאת, עמדת המשיבה הינה כי עיון בתיק בטרם נשמעה עדות התובע עלולה לשבש את עדותו. עמדה זו אינה מופרכת, שהרי אכן התובע לא רשאי לשהות באולם בית המשפט בהליך הפלילי בעת שיעידו עדים אחרים, בטרם מסר את עדותו.

5.         חוק זכויות נפגעי עבירה התשס"א - 2001, אינו מקנה לנפגע עבירה זכות אוטומטית לעיון בחומר החקירה. מסירת חומר החקירה לעיון התובע (בניגוד לנתבע-הנאשם בהליך הפלילי), הינה החלטה הנתונה לפיכך לשיקול דעתה של הרשות המנהלית - לשכת התביעות, המחזיקה בחומר החקירה.

אמנם, ככל רשות מנהלית על המשיבה להפעיל את שיקול דעתה בתום לב, בשוויוניות ובסבירות. אולם, במקרה דנן, מאחר שהמשיבה הצביעה על טעם סביר, על פיו העיון עלול לשבש את ההליכים בתיק הפלילי, סבורתני כי אין זה מסמכותי להורות לה, במסגרת הליך זה, לאפשר את העיון, וזאת בניגוד לעמדתה המנהלית כאמור.

6.         ככל שהתובע סבור שהחלטת המשיבה בדבר אי מתן זכות עיון בתיק החקירה מוטעית, הרי הדרך לתקיפת ההחלטה הינה במסגרת הליך מנהלי בפני הערכאה המוסמכת (ראה ה"פ 1337/02 לניאדו דן נ. מדינת ישראל). לחילופין, רשאי התובע לבקש לדחות את מועד דיון ההוכחות בתיק האזרחי הנידון בפניי, עד לאחר שמיעת עדויות התביעה בהליך הפלילי. לאור הנסיבות כמפורט לעיל, ככל שתוגש בקשה לדחיית מועד דיון כאמור, הבקשה תיעתר בחיוב.

7.         לסיכום, לאחר עיון חוזר בהחלטתי ולאור עמדת המשיבה, אני מבטלת את ההחלטה בדבר זכותו של התובע לעיין בתיק החקירה.

התובע רשאי להגיש תוך 7 ימים בקשה לדחיית מועד דיון ההוכחות שנקבע, אם לצורך פתיחה בהליך מנהלי לתקיפת עמדת המשיבה (אותה מצאתי לאמץ כאמור), ואם עד לאחר שתוסר המניעה לעיין בתיק החקירה כמפורט לעיל.

ניתנה היום, כ"א חשון תשע"ג, 06 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: